מקרא וביקורת

נאמר " וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב"  (ויק' יא‪,‬לט)‪ ,‬דהיינו נבלת‬ ‫בהמה טהורה מטמאת במגע‪.‬‬ ‫אך האמנם?!‬ ‫נאמר " אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל דָּבָר טָמֵא אוֹ בְנִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ טָמֵא וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא וְאָשֵׁם"  (ויק' ה‪,‬ב)‪.‬‬ ‫למה נבלת בהמה טהורה אינה נזכרת בפסוק אם גם היא מטמאת בנגיעה בה?‬ ‫האם ישנה כאן סתירה אם נבלת בהמה המותרת באכילה מטמאת או לא?‬ ‫אם עצם ההיטמאות היא האיסור זה מובן‪ ,‬כי הרי אסור לגעת בנבלת בהמה טמאה " מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם"  (ויק' יא‪,‬ח)‪ ,‬אבל אין איסור נגיעה בנבלת בהמה טהורה אף שהנגיעה עצמה מטמאת כנ"ל‪.‬‬ ‫אך יש פסוק אחר ממנו עולה לכאורה הסתי רה הזו: " וְנֶפֶשׁ כִּי תִגַּע בְּכָל טָמֵא בְּטֻמְאַת אָדָם אוֹ בִּבְהֵמָה טְמֵאָה אוֹ בְּכָל שֶׁקֶץ טָמֵא וְאָכַל מִבְּשַׂר זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַיהוָֹה ו...

‫דיני המאכלים האסורים והמותרים חוזרים בתורה פעמיים‪ ,‬כשהפרשה בויק' יא ארוכה ומפורטת יותר מזו שבדב'‬ ‫יד‪ .‬בפוסט זה נראה שהפרשה בדב' יד מסתמכת על גירסה דומה של ויק' יא‪ ,‬אך גירסה זו היתה קצרה יותר‪ ,‬טרם‬ ‫העיבוד של אסכולת הקדושה (סה"ק) לפרשה‪.‬‬ ‫ברור למדי שהפרשה בדב' יד היא עיבוד מקוצר של פרשה כוהנית‪ ,‬שכן לשונה של פרשה זו היא כוהנית בעיקרה‬ ‫והכותב מקצר לרוב את הטקסט שלפניו‪.‬‬ ‫לדוגמה ( הרחבה‪ ,‬ שינוי לשון )‪:‬‬ ‫" אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם .  וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם .  וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם.  וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם.  מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם "  (ויק' יא‪,‬ד‪-...

בתוך המקור הכוהני (ס"כ) נמצא קובץ פרקים ייחודי‪ ,‬שהחוקרים זיהו אותו כקובץ עצמאי בעל מאפיינים משלו –‬ ‫והכוונה היא לויק' פרקים יז‪-‬כו‪. ‫החוקרים כינו קובץ זה בשם "ספר הקדושה" (סה"ק) ואת מחבריו "אסכולת הקדושה"‪ ,‬על שם אחד ממאפייניו ‫הבולטים של קובץ זה – הדרישה להתקדשותם של ישראל והכהנים‪ ,‬והדגשת קדושתו של אלוהי ישראל – נקודות ‫הייחודיות לחיבור זה‪. תת‪-‬רובד זה מעבד פעמים רבות את הרובד הכוהני הקודם לו‪.‬‬ ‫להלן מספר מאפיינים סגנוניים ייחודיים ל"ספר הקדושה"‪:1‬‬ ‫א) המצוות מכונות "חוקים ומשפטים" – "את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו" (ויק' יח‪,‬ד)‪" ,‬ושמרתם‬ ‫את חקתי ואת משפטי " (שם‪,‬ה)‪" ,‬ושמרתם אתם את חקתי ואת משפטי " (שם‪,‬כו)‪" ,‬ושמרתם את כל חקתי ואת ‫כל משפטי " (יט‪,‬לז; כ‪,‬כב)‪" ,‬ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו" (כה‪,‬יח)‪" ,‬ואם בחקתי תמאסו ואם ‫את משפטי תגעל נפשכם" (כו‪,‬טו)‪" ,‬ במשפטי מאסו ואת חקתי געלה נפשם" (שם‪,‬מג)‪" ,‬אלה החקים והמשפטים ‫...

ב'ספר הברית' נאמר אודות אכילת בשר בהמה שנטרפה: "ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו" (שמ' כב,ל). ס"ד מרחיב את האיסור לכל בשר נבילה: "לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי כי עם קדוש אתה לה' אלהיך" (דב' יד,כא). לעומת סה"ב וס"ד, מעיון בס"כ עולה, כי אסכולה זו סבורה שאין איסור על העם לאכול נבלה וטרפה, איסור כזה חל על הכהנים בלבד! ראה "וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנגע בנבלתה יטמא עד הערב. והאכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב והנשא את נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב" (ויק' יא,לט-מ). כוונת הפסוק היא שבהמות האסורות באכילה – עליהם כבר נאמר "מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם" (שם,ח), אבל "מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה" אין איסור נגיעה כבבהמות האסורות באכילה, ובכל זאת עצם הנגיעה והאכילה מטמאת – "הנוגע בנבלתה" ו"האוכל מנבלתה" נטמא. משמעות הפסוק בפשטות היא, שאין איסור אכילה של נבלת בהמה המותרת באכילה. כך מ...

  בפרשת פרה אדומה נאמר "הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים: הוּא יִתְחַטָּא בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא יִטְהָר: כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְהוָה טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ" (במ' יט,יא-יג). בקטע זה מובעת האיסור להשאר טמא. לאדם הנטמא ישנו תהליך ברור ומסודר של היטהרות, וכמו במקרה זה – אדם הנטמא למת נטמא מיד ל-7 ימים. ביום ה-3 לטומאתו עליו להתחטא במי אפר הפרה האדומה, וכן ביום ה-7 והאחרון לטומאתו. מודגש עוד בקטע, שאם האדם אינו מתחטא, טומאתו לא עוברת לאחר שבעת ימי הטומאה. ועוד יותר מזה מודגש שמי שאינו מתחטא נענש בעונש הכרת, מכיון שנשאר בטומאתו. ברצוני להתמקד דווקא בנקודה אחרת בקטע המצוטט: "כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְהוָה טִמֵּא " (יג). ח...

בציווי אודות טיהור המצורע נאמר "וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב: וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת-הַצִּפּוֹר הָאֶחָת -אֶל-כְּלִי-חֶרֶשׂ עַל-מַיִם חַיִּים: אֶת-הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ וְאֶת-עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת-שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת-הָאֵזֹב וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים: וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן-הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת-הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה " (ויק' יד,ד-ז). כלומר, על הכהן לקחת שתי ציפורים, ולשחוט אחת ואת השניה לשלוח מחוץ לעיר. ראה גם " וְלָקַח לְחַטֵּא אֶת-הַבַּיִת שְׁתֵּי צִפֳּרִים וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב: וְשָׁחַט אֶת-הַצִּפֹּר הָאֶחָת אֶל-כְּלִי-חֶרֶשׂ עַל-מַיִם חַיִּים … וְשִׁלַּח אֶת-הַצִּפֹּר הַחַיָּה אֶל-מִחוּץ לָעִיר אֶל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה וְכִפֶּר עַל-הַבַּיִת וְטָהֵר" (שם,מט-נג). טקס זה מזכיר את טקס הכפרה של יוה"כ, גם שם לוקחים שני שעירים...