מקרא וביקורת

בפרשת היתר הבמות בס' הברית‪ ,‬נזכר איסור לעלות במדרגות למזבח: " וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו"  (שמ’ כ‪,‬כג)‪ .‬טעם האיסור‪ ,‬כי בעליה ב"מעלות" – מדרגות‪ ,‬יש גילוי ערוה‪ .‬שכן בזמניהם לא נהגו ללבוש‬ ‫לבוש תחתון‪ ,‬אלא רק בגד עליון כעין שמלה‪.‬‬ ‫האם ישנה סתירה לחוק זה ממקום אחר במקרא? ולמעשה האם למזבח במקדש דווקא כן היו מדרגות?‬ ‫בספר יחזקאל מתואר מבנה המזבח עם "מעלות" – מדרגות‪ .‬ראו " וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים"  (יחז' מג‪,‬יז)‪ .‬תיאור זה סותר‬ ‫לכאורה את החוק הנ"ל האוסר עלייה למזבח באמצעות מעלות – מדרגות‪.‬‬ ‫אך יש לשים לב שתיאור זה מהווה סתירה רק לפי הפרשנות החז"לית הרואה בחוק איסור העליה במעלות למזבח‪ ,‬איסור‬ ‫החל גם על המזבח של המשכן והמקדש‪.‬‬ ‫שכן המקור הכוהני (ס"כ) בתורה‪ ,‬פותר את בעיית גילוי הערוה הנוצרת בעליה ב"מעלות" למזבח‪ ,‬באמצעות חיוב לבישת‬ ‫בגד תחתון – מכנסיים‪ .‬ראו " וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה מִמָּתְנַיִם וְ...

המזבח במשכן מכונה "מזבח הנחושת"‪ ,‬כך גם המזבח במקדש שלמה‪ .‬האם לפי התיאור המקראי מדובר על אותו‬ ‫מזבח?‬ ‫הפוסט אינו דן בהיסטוריות של "מזבח הנחושת"‪ ,‬אלא בבירור התיאור המקראי אודותיו‪ .‬כלומר‪ ,‬האם המקרא‬ ‫מכוון לתאר את מזבח העולה במקדש שלמה כמי שהיה אותו מזבח המסופר שהיה במשכן במדבר?‬ ‫בתורה מתואר המזבח שהיה במשכן‪ ,‬כמזבח עשוי מעצי שיטים ומצופה נחושת (שמ' כז‪,‬א‪-‬ב)‪ ,‬למזבח היו שני בדים‬ ‫לנשיאתו (שם‪,‬ו‪-‬ז)‪ .‬התיאור הוא תיאור של מזבח נייד‪ ,‬העשוי מסגרת עץ וממולא בחנייתו באדמה (שם‪,‬ח)‪.‬‬ ‫בתיאור הקמת המקדש בידי שלמה‪ ,‬מסופר ששלמה ייצר את הכלים מחדש‪ ,‬ולא השתמש בכלי המשכן‪ .‬מלבד ארון‬ הברית שכן בא לידי שימוש חוזר במקדש שלמה‪ .‬בתיאור הקמת המקדש יש פירוט של הכלים שנעשו מחדש‪ ,‬אך‬ ‫נעדר ממנו המזבח החיצון, ‪‬מזבח העולה‪ ,‬הידוע גם כ"מזבח הנחושת"‪.‬‬ ‫" וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר בֵּית יְהֹוָה אֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֶת הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר עָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים זָהָב.  וְאֶת הַמְּנֹרוֹת חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ מִשּׂ...

‫פוסט זה עוסק בחריגותו של "מזבח הזהב" מכלל כלי המשכן‪ ,‬ובמסקנה הנובעת מתוך התהיות בענין לכך ש"מזבח‬ ‫הזהב" הינו התפתחות מאוחרת באסכולה הכוהנית ותוספת מאוחרת בטקסט המקראי‪.‬‬ ‫בפרשיות הציווי על הקמת המשכן וכליו סדר הדברים הם כדלהלן‪:‬‬ ‫‪ .1‬כלי המשכן‪ :‬ארון העדות‪ ,‬שולחן‪ ,‬מנורה (שמ' כה)‪.‬‬ ‫‪ .2‬מבנה המשכן‪ :‬יריעות‪ ,‬קרשים‪ ,‬פרוכת (שמ' כו)‪.‬‬ ‫‪ .3‬המזבח (החיצוני)‪ ,‬חצר המשכן‪ ,‬שמן זית למאור (שמ' כז)‪.‬‬ ‫‪ .4‬בגדי הכהונה‪ :‬אפוד‪ ,‬חושן‪ ,‬מעיל‪ ,‬ציץ‪ ,‬כתונת‪ ,‬מכנסים (שמ' כח)‪.‬‬ ‫‪ .5‬ציווי על שבעת ימי המילואים‪ ,‬על הקרבנות שבהם וכו’‪ ,‬עולת התמיד (שמ' כט)‪.‬‬ ‫‪ .6‬ מזבח הזהב ‪ ,‬תרומת מחצית השקל‪ ,‬כיור‪ ,‬שמן המשחה‪ ,‬קטורת (שמ' ל)‪.‬‬ ‫מיקום איזכור ציווי הקמת מזבח הזהב בולט בחריגותו‪ ,1‬בעוד מזבח הנחושת מובן שאינו נזכר בין הכלים‪ ,‬בהיותו‬ ‫עומד בחצר המשכן ולא בתוך המשכן עצמו‪ ,‬מזבח הזהב הלא עומד בתוך המשכן יחד עם שאר כלי המשכן‪ ,‬מדוע‬ ‫איפוא אינו נזכר עמהם?‬ ‫בציווי על הכלים יש לכל כלי תיאור קצר של מטרתו‪ .‬בפרשת השול...

ישנה סתירה לכאורה בין הרובד הכוהני והדויטרונומיסטי, בעניין מספר ערי-המקלט: ברובד הכוהני (סה"ק) נאמר "כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן: וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם […] וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם: אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה" (במ' לה,י-יד). ע"פ פסוקים אלו לאחר כיבוש ארץ כנען, יש לקדש 3 ערי-מקלט בעבר הירדן המזרחי ו-3 בארץ כנען, סה"כ 6 ערי מקלט. מאידך ברובד הדויטרונומיסטי נאמר " שָׁלוֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ בְּתוֹךְ אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ […] וְאִם יַרְחִיב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ וְנָתַן לְךָ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ […] וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה" (דב' יט,ב-ט). כלומר הציווי הוא על 3 ערי מקלט בלבד, שמיקומן רק בארץ כנען – ...

  בפרשת פרה אדומה נאמר "הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים: הוּא יִתְחַטָּא בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא יִטְהָר: כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְהוָה טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ" (במ' יט,יא-יג). בקטע זה מובעת האיסור להשאר טמא. לאדם הנטמא ישנו תהליך ברור ומסודר של היטהרות, וכמו במקרה זה – אדם הנטמא למת נטמא מיד ל-7 ימים. ביום ה-3 לטומאתו עליו להתחטא במי אפר הפרה האדומה, וכן ביום ה-7 והאחרון לטומאתו. מודגש עוד בקטע, שאם האדם אינו מתחטא, טומאתו לא עוברת לאחר שבעת ימי הטומאה. ועוד יותר מזה מודגש שמי שאינו מתחטא נענש בעונש הכרת, מכיון שנשאר בטומאתו. ברצוני להתמקד דווקא בנקודה אחרת בקטע המצוטט: "כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְהוָה טִמֵּא " (יג). ח...