‫ספר הקדושה – מה זה?‬

בתוך המקור הכוהני (ס"כ) נמצא קובץ פרקים ייחודי‪ ,‬שהחוקרים זיהו אותו כקובץ עצמאי בעל מאפיינים משלו –‬ ‫והכוונה היא לויק' פרקים יז‪-‬כו‪.
‫החוקרים כינו קובץ זה בשם "ספר הקדושה" (סה"ק) ואת מחבריו "אסכולת הקדושה"‪ ,‬על שם אחד ממאפייניו ‫הבולטים של קובץ זה – הדרישה להתקדשותם של ישראל והכהנים‪ ,‬והדגשת קדושתו של אלוהי ישראל – נקודות ‫הייחודיות לחיבור זה‪. תת‪-‬רובד זה מעבד פעמים רבות את הרובד הכוהני הקודם לו‪.‬‬

‫להלן מספר מאפיינים סגנוניים ייחודיים ל"ספר הקדושה"‪:1‬‬

‫א) המצוות מכונות "חוקים ומשפטים" – "את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו" (ויק' יח‪,‬ד)‪" ,‬ושמרתם‬ ‫את חקתי ואת משפטי" (שם‪,‬ה)‪" ,‬ושמרתם אתם את חקתי ואת משפטי" (שם‪,‬כו)‪" ,‬ושמרתם את כל חקתי ואת ‫כל משפטי" (יט‪,‬לז; כ‪,‬כב)‪" ,‬ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו" (כה‪,‬יח)‪" ,‬ואם בחקתי תמאסו ואם ‫את משפטי תגעל נפשכם" (כו‪,‬טו)‪" ,‬במשפטי מאסו ואת חקתי געלה נפשם" (שם‪,‬מג)‪" ,‬אלה החקים והמשפטים ‫והתורת אשר נתן יהוה" (שם‪,‬מו)‪.‬‬

‫ב) ציווים הנפתחים ב"איש איש מ…" – "איש איש מבית ישראל" (ויק' יז‪,‬ג וח וי; כב‪,‬יח)‪" ,‬איש איש מבני ‫ישראל" (יז‪,‬יג; כ‪,‬ב)‪" ,‬איש איש מזרע אהרן" (כב‪,‬ד)‪.‬‬

‫ג) הצירוף "אני יהוה אלהיכם" חוזר ונשנה שוב ושוב כהכרזה – "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ‫אני יהוה אלהיכם. כמעשה ארץ מצרים וכו'" (ויק' יח‪,‬ב‪-‬ג)‪" ,‬את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכת בהם אני ‫יהוה אלהיכם" (שם‪,‬ד)‪" ,‬ולא תטמאו בהם אני יהוה אלהיכם" (שם‪,‬ל)‪" ,‬איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי ‫תשמרו אני יהוה אלהיכם. אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם אני יהוה אלהיכם" (יט‪,‬ג‪-‬ד)‪" ,‬לעני ‫ולגר תעזב אתם אני יהוה אלהיכם" (שם‪,‬י), "‬ובשנה החמישת תאכלו את פריו להוסיף לכם‬ ‫תבואתו אני יהוה אלהיכם" (שם‪,‬כה)‪" ,‬אל תבקשו לטמאה בהם אני יהוה אלהיכם" (שם‪,‬לא)‪" ,‬ואהבת לו כמוך כי‬ ‫גרים הייתם בארץ מצרים אני יהוה אלהיכם" (שם‪,‬לד)‪" ,‬מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם אני ‫יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" (שם‪,‬לו)‪" ,‬כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם ‫מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם" (כג‪,‬מג)‪" ,‬את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך. אני יהוה ‫אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" (כה‪,‬לז‪-‬לח)‪" ,‬כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם ‫מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם" (שם‪,‬נה)‪.‬‬

‫ד) הצירוף "אני יהוה" נזכר שוב שוב כהכרזה וכסיומת לציוויים – כגון "ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר ‫יעשה אתם האדם וחי בהם אני יהוה" (ויק' יח‪,‬ה)‪" ,‬לא תקרבו לגלות ערוה אני יהוה" (שם‪,‬ו)‪" ,‬ולא תחלל את שם ‫אלהיך אני יהוה" (שם‪,‬כא)‪" ,‬וחללת את שם אלהיך אני יהוה" (יט‪,‬יב)‪" ,‬ויראת מאלהיך אני יהוה" (שם‪,‬יד ולב)‪,‬‬ "לא תעמד על דם רעך אני יהוה" (שם‪,‬טז)‪" ,‬ואהבת לרעך כמוך אני יהוה" (שם‪,‬יח)‪" ,‬וכתבת קעקע לא תתנו ‫בכם אני יהוה" (שם‪,‬כח)‪" ,‬ומקדשי תיראו אני יהוה" (שם‪,‬ל; כו‪,‬ב)‪" ,‬ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ‫ועשיתם אתם אני יהוה" (שם‪,‬לז)‪" ,‬כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני יהוה" (כא‪,‬יב)‪" ,‬ולא יחללו את שם קדשי‬ ‫אשר הם מקדשים לי אני יהוה" (כב‪,‬ב)‪" ,‬ונכרתה הנפש ההוא מלפני אני יהוה" (שם‪,‬ג)‪" ,‬נבלה וטרפה לא יאכל‬ ‫לטמאה בה אני יהוה" (שם‪,‬ח)‪" ,‬לא תותירו ממנו עד בקר אני יהוה" (שם‪,‬ל), "‬ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אני ‫יהוה" (שם‪,‬לא)‪" ,‬להיות לכם לאלהים אני יהוה" (שם‪,‬לג)‪" ,‬להיות להם לאלהים אני יהוה" (כו‪,‬מה)‪.‬‬

‫ה) עבירות המוגדרות כ"חילול" – "ומזרעך לא תתן להעביר למלך ולא תחלל את שם אלהיך" (ויק' יח‪,‬כא)‪‬‬, "ואכליו עונו ישא כי את קדש יהוה חלל" (יט‪,‬ח)‪" ,‬ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך" (שם‪,‬יב)‪" ,‬כי מזרעו נתן למלך למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי" (כ‪,‬ג)‪" ,‬קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם ‫אלהיהם" (כא‪,‬ו)‪" ,‬ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו" (שם‪,‬יב)‪" ,‬ולא יחלל זרעו בעמיו" (שם‪,‬טו)‪‬, "אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו ולא יחלל את מקדשי" (שם‪,‬כג)‪" ,‬וינזרו מקדשי בני ישראל ‫ולא יחללו את שם קדשי" (כב‪,‬ב)‪" ,‬ולא יחללו את קדשי בני ישראל" שם‪,‬טו)‪" ,‬ולא תחללו את שם קדשי" ‫(שם‪,‬לב)‪.‬‬

‫ו) הביטוי "ויראת מאלהיך" – "ויראת מאלהיך אני יהוה" (ויק’ יט‪,‬יד ולב)‪" ,‬ויראת מאלהיך כי אני יהוה אלהיכם" ‫(כה‪,‬יז), "‬ויראת מאלהיך" (שם‪,‬לו ומג)‪.‬‬

‫ז) הצירוף של "ונתתי‪/‬ושמתי פני … והכרתי אתו" – "ונתתי פני בנפש האכלת את הדם והכרתי אתה מקרב עמה" (ויק' יז‪,‬י), "‬ואני אתן את פני באיש ההוא והכרתי אתו מקרב עמו" (כ‪,‬ג)‪" ,‬ושמתי אני את פני באיש ההוא ‫ובמשפחתו והכרתי אתו" (שם‪,‬ה)‪" ,‬ונתתי את פני בנפש ההוא והכרתי אתו מקרב עמו" (שם‪,‬ו)‪.‬‬

‫ח) עיקרון השוויון של הגר והאזרח רווח בספר‪" :‬וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר" (ויק' יז‪,‬טו), "‪‬ולא ‫תעשו מכל התועבת האלה האזרח והגר הגר בתוככם" (יח‪,‬כו)‪" ,‬כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו ‫כמוך" (יט‪,‬לד), "‬כגר כאזרח בנקבו שם יומת" (כד‪,‬טז)‪" ,‬משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה" (שם‪,‬כב)‪.‬‬

‫ט) צורת פתיחה לציווי "איש כי …"‪" :‬ואיש כי ישכב את אשה" (יט‪,‬כ)‪" ,‬ואיש כי יאכל קדש" (כב‪,‬יד)‪" ,‬ואיש ‫כי יקריב זבח שלמים" (כב‪,‬כא)‪" ,‬ואיש כי יכה כל נפש אדם" (כד‪,‬יז)‪" ,‬ואיש כי יתן מום בעמיתו" (כב‪,‬יט)‪" ,‬ואיש ‫כי לא יהיה לו גאל" (כה‪,‬כו)‪" ,‬ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה" (כה‪,‬כט)‪" ,‬איש כי יפלא נדר" (כז‪,‬ב)‪" ,‬ואיש ‫כי יקדש את ביתו" (כז‪,‬יד)‪.‬‬

‫הדרישה להתקדשותם של ישראל והכהנים‪ ,‬והדגשת קדושתו של האל חוזרת כאמור שוב ושוב ב"ספר הקדושה"‪:‬‬
‫ראו "קדשים תהיו כי קדוש אני יהוה אלהיכם" (ויק' יט‪,‬ב)‪" ,‬והתקדשתם והייתם קדשים כי אני יהוה אלהיכם" (כ‪,‬ז)‪,‬‫, "אני יהוה מקדשכם" (שם‪,‬ח)‪" ,‬והייתם לי קדשים כי קדוש אני יהוה" (שם‪,‬כו)‪" ,‬קדשים יהיו לאלהיהם" (כא‪,‬ו)‪" ,‬כי‬ ‫קדש הוא לאלהיו" (שם‪,‬ז)‪" ,‬וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה לך כי קדוש אני יהוה מקדשכם" ‫(שם‪,‬ח)‪" ,‬כי אני יהוה מקדשו" (שם‪,‬טו)‪" ,‬כי אני יהוה מקדשם" (שם‪,‬כג)‪" ,‬אני יהוה מקדשם" (כב‪,‬ט)‪" ,‬כי אני יהוה ‫מקדשם" (שם‪,‬טז)‪" ,‬ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני יהוה מקדשכם" (שם‪,‬לב)‪.‬‬

‫קטעים נוספים השייכים לרובד זה‬

‫לאחר שאפיינו את "ספר הקדושה" ואת סגנונה של אסכולה זו‪ ,‬ייקל עלינו למצוא קטעים נוספים שנכתבו אף הם ‫בידי "אסכולת הקדושה"‪.‬‬

‫שתי דוגמאות לכך‪:‬‬

‫אנו מוצאים את טביעות האצבע של אסכולה זו בפסוקי החתימה של פרשת המאכלות האסורות‪:‬‬
"אל‪-‬תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השרץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם. ‬כי אני יהוה אלהיכם והתקדשתם ‫והייתם קדשים כי קדוש אני ולא תטמאו את‪-‬נפשתיכם בכל‪-‬השרץ הרמש על‪-‬הארץ. ‪. כי אני יהוה המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים והייתם קדשים כי קדוש אני. זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת‬ ‫במים ולכל‪-‬נפש השרצת על‪-‬הארץ‪ .‬להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל" ‫(ויק' יא‪,‬מג‪-‬מז)‪.‬‬
‫למעשה בסה"ק נזכר הנושא של המאכלות האסורות כנושא ידוע ובביטויים דומים‪" :‬והבדלתם בין‪-‬הבהמה הטהרה ‫לטמאה ובין‪-‬העוף הטמא לטהר ולא‪-‬תשקצו את‪-‬נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר‪-‬הבדלתי‬ ‫לכם לטמא" (ויק' כ‪,‬כה)‪.‬‬

‫בדומה יש לשייך גם את פרשת ציצית לרובד זה‪ ,‬שכן יש גם בפרשה זו את המאפיינים הייחודיים לסה"ק‪‫:
ראה "ויאמר יהוה אל‪-‬משה לאמר. ‬דבר אל‪-‬בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על‪-‬כנפי בגדיהם לדרתם ‫ונתנו על‪-‬ציצת הכנף פתיל תכלת. ‬והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את‪-‬כל‪-‬מצות יהוה ועשיתם אתם ‫ולא‪-‬תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר‪-‬אתם זנים אחריהם. ‬למען תזכרו ועשיתם את‪-‬כל‪-‬מצותי והייתם ‫קדשים לאלהיכם. ‬אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה אלהיכם" ‫(במ' טו‪,‬לז‪-‬מא)‪.‬‬
‫מלבד שני הביטויים המודגשים‪ ,‬יש להוסיף את שתי ההשוואות הלשוניות הבאות‪:‬‬
א) "אשר‪-‬אתם זנים אחריהם" (במ' טו‪,‬לט) = "אשר הם זנים אחריהם" (ויק' יז‪,‬ז)‪.
‫ב) "אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים" (במ' טו‪,‬מא) = "אני יהוה אלהיכם ‫אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים" (ויק' כה‪,‬לח)‪" ,‬המוציא אתכם‬ ‫מארץ מצרים להיות לכם לאלהים" (ויק' כב‪,‬לג)‪.‬‬

‫[דברים אלו פורסמו על‪-‬ידי בפורום ביקורת המקרא בהיידפארק – ‪ ,2-3/11/2011‬עם שינויי נוסח ותיקונים]‬

‫‪ .1‬ר' אלכסנדר רופא‪ ,‬מבוא לספרות המקרא‪ ,‬עמ' ‪.71‬‬

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

‫האם הר חרמון הוא “הר האלהים”?‬

‫חג שמיני עצרת – המצאה מאוחרת?‬

‫מתי חוברה פרשת ברכת משה לשבטי ישראל?‬