מקרא וביקורת

אחת השאלות בחקר המקרא היא האם המקור הכוהני (ס"כ) קדום למקור הדויטרונומיסטי (ס"ד – ספר דברים) כפי‬ ‫הסדר שהם לפנינו בתורה – זוהי עמדתם של יחזקאל קויפמן ואחרים‪ ,‬או שס"ד קדום לס"כ כפי התפישה הרווחת‬ ‫במחקר מאז וולהאוזן‪.‬‬ ‫אחת הטענות העיקריות של קויפמן להקדמת זמן חיבורו של ס"כ‪ ,‬עוד לפני תקופת חזקיהו‪ .‬היא הטענה בדבר‬ ‫התעלמותו של ס"כ מהמהפכה של ס"ד – "אחדות הפולחן"‪ .‬בעוד ס"ד דורש לרכז את הפולחן במקום אחד –‬ ‫"במקום אשר יבחר יהוה"‪ ,‬בס"כ אין דרישה שכזו וישנה לכאורה התעלמות מריכוז הפולחן‪.‬‬ ‫ראה דבריו (כרך א' עמ' ‪201‬): "בס"כ אין השפעה של ס"ד‪ ,‬אבל גם בס"ד אין השפעה של ס"כ‪ .‬מצד זה אין‬ ‫הכרע‪ ,‬איזה מהם קודם‪ .‬אולם ההכרע בא מצד אחר‪ :‬מצד ידיעותינו על השפעתו ההיסטורית של רעיון אחדות‬ ‫הפולחן‪ .‬אין ספק בדבר‪ ,‬שמימי חזקיהו התחילה התורה על דבר אחדות הפולחן כובשת את הלבבות‪ .‬בימי יאשיהו‬ ‫הוצאו כל המסקנות מתורה זו‪ .‬והיהדות לא נשתחררה עוד מעול שלטונה‪ .‬היא מושלת בכנסיה היהודית ש...

בתורה אנו מוצאים שלש תפישות והתייחסויות שונות לארון הברית‪:‬‬ ‫במקור הכוהני הוא מכונה "ארון העדות" ובו 'לוחות העדות'‪ ,‬הארון מתואר כמי שעמד בתוך קודש‪-‬הקודשים ‫במשכן באהל‪-‬מועד‪.‬‬ ‫במקור הקדם‪-‬דויטרונומיסטי הוא מכונה "ארון ברית יהוה"‪ ,‬ומתואר כארון ניסי ההולך לפני העם במדבר למצוא ‫את מקום החניה הבא וכיוצא עם העם למלחמה.‪ ‫במקור הדויטרונומיסטי הוא מתואר כארון עץ פשוט‪ ,‬בו הניח משה את הלוחות מיד ברדתו מההר‪.‬‬ ‫הארון בתיאורו הכוהני הוא מאוד ברור‪ ,‬ומדבר על ארון הכולל את לוחות העדות – " וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ"  (שמ' כה‪ ,‬טז)‪ ,‬וארון זה הוא הארון דרכו האל מדבר ומתגלה למשה – " וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.  וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"  (שמ' כה‪ ,‬כא‪-‬כב), " וַיִּקַּח וַ...

סיפור הקמת המשכן מתחלק לשניים‪ ,‬פרשת ציווי הקמת המשכן (שמ' כה‪-‬לא) ופרשת ביצוע הקמת המשכן (שמ' ‫לה‪-‬מ)‪ .‬פרשת הביצוע חוזרת כמעט מילה במילה על פרשת הציווי באריכות גדולה‪.‬‬ ‫נשאלת השאלה‪ ,‬האם שתיהן‪ ,‬הן פרשת הציווי והן פרשת הביצוע‪ ,‬נכתבו בידי כותב אחד?‬ ‫הדעה הרווחת במחקר היא שאכן כל אחת מהן נכתבה בידי כותבים אחרים‪ .‬ניתן להצביע על כמה נקודות‪ ,‬שמחזקות‬ ‫את אפשרות זו‪ ,‬כשמחבר פרשת הביצוע משתמש בפרשת הציווי ומתאים את הדברים להשקפותיו ותפישותיו‪.‬‬ ‫א) בולטת בראש ובראשונה העובדה‪ ,‬שבניגוד לפרשת הצווי‪ ,‬שם מזבח הקטורת והכיור נזכרים במקום חריג (שמ' ‫ל) ולא יחד עם שאר כלי המשכן (שמ' כה)‪ ,‬בפרשת הביצוע הם נזכרים יחד עם שאר הכלים (שמ' לז‪-‬לח)‪.‬‬ ‫מאחר שראינו (ראו כאן ) שכפי הנראה מזבח הקטורת בפרשת הציווי הינו תוספת של התפתחות מאוחרת בפולחן‬ ‫הקטורת‪ ,‬מה שמסביר את מיקומו החריג בפרשת הציווי‪ ,‬מיקומו ה'נכון' בפרשת הביצוע מצביע על כך שכותב‬ ‫פרשת הביצוע אינו כותב פרשת הציווי‪.‬‬ ‫ב) יש להבחין גם בהבדלים סגנוניים ביניהם‪:‬‬ ‫בולטת במיוחד ההחלפה העקבית ש...

‫פוסט זה עוסק בחריגותו של "מזבח הזהב" מכלל כלי המשכן‪ ,‬ובמסקנה הנובעת מתוך התהיות בענין לכך ש"מזבח‬ ‫הזהב" הינו התפתחות מאוחרת באסכולה הכוהנית ותוספת מאוחרת בטקסט המקראי‪.‬‬ ‫בפרשיות הציווי על הקמת המשכן וכליו סדר הדברים הם כדלהלן‪:‬‬ ‫‪ .1‬כלי המשכן‪ :‬ארון העדות‪ ,‬שולחן‪ ,‬מנורה (שמ' כה)‪.‬‬ ‫‪ .2‬מבנה המשכן‪ :‬יריעות‪ ,‬קרשים‪ ,‬פרוכת (שמ' כו)‪.‬‬ ‫‪ .3‬המזבח (החיצוני)‪ ,‬חצר המשכן‪ ,‬שמן זית למאור (שמ' כז)‪.‬‬ ‫‪ .4‬בגדי הכהונה‪ :‬אפוד‪ ,‬חושן‪ ,‬מעיל‪ ,‬ציץ‪ ,‬כתונת‪ ,‬מכנסים (שמ' כח)‪.‬‬ ‫‪ .5‬ציווי על שבעת ימי המילואים‪ ,‬על הקרבנות שבהם וכו’‪ ,‬עולת התמיד (שמ' כט)‪.‬‬ ‫‪ .6‬ מזבח הזהב ‪ ,‬תרומת מחצית השקל‪ ,‬כיור‪ ,‬שמן המשחה‪ ,‬קטורת (שמ' ל)‪.‬‬ ‫מיקום איזכור ציווי הקמת מזבח הזהב בולט בחריגותו‪ ,1‬בעוד מזבח הנחושת מובן שאינו נזכר בין הכלים‪ ,‬בהיותו‬ ‫עומד בחצר המשכן ולא בתוך המשכן עצמו‪ ,‬מזבח הזהב הלא עומד בתוך המשכן יחד עם שאר כלי המשכן‪ ,‬מדוע‬ ‫איפוא אינו נזכר עמהם?‬ ‫בציווי על הכלים יש לכל כלי תיאור קצר של מטרתו‪ .‬בפרשת השול...

  נאמר "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ […] וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל: וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ: וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה " (במ' יא,טז-כו). בהמשך גם נאמר "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה […] וַיֹּאמֶר יְהוָה פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם: וַיֵּרֶד יְהוָה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם...

  בפרשת פרה אדומה נאמר "הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים: הוּא יִתְחַטָּא בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא יִטְהָר: כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְהוָה טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ" (במ' יט,יא-יג). בקטע זה מובעת האיסור להשאר טמא. לאדם הנטמא ישנו תהליך ברור ומסודר של היטהרות, וכמו במקרה זה – אדם הנטמא למת נטמא מיד ל-7 ימים. ביום ה-3 לטומאתו עליו להתחטא במי אפר הפרה האדומה, וכן ביום ה-7 והאחרון לטומאתו. מודגש עוד בקטע, שאם האדם אינו מתחטא, טומאתו לא עוברת לאחר שבעת ימי הטומאה. ועוד יותר מזה מודגש שמי שאינו מתחטא נענש בעונש הכרת, מכיון שנשאר בטומאתו. ברצוני להתמקד דווקא בנקודה אחרת בקטע המצוטט: "כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְהוָה טִמֵּא " (יג). ח...