מקרא וביקורת

העברית של המקרא בכללו היא “עברית יהודאית” הדיאלקט שדובר בממלכת‪-‬יהודה‪ ,‬או כמו שהמקרא מכנה‬ ‫שפה זו בשם "יהודית" (מל"ב יח‪,‬כו וכח; ישע' לו‪,‬יא ויג; דהי"ב לב‪,‬יח‪ .‬וראה נח' יג‪,‬כד)‪ .‬כבר מהכינוי המקראי‬ ‫ניתן להבין שכנראה בממלכת‪-‬ישראל לא דיברו "יהודית"‪ ,‬אלא השתמשו בדיאלקט אחר של העברית (נכנה‬ ‫את הדיאלקט הישראלי כאן בשם "ישראלית")‪.‬‬ ‫למעשה אין אנחנו יודעים הרבה על הדיאלקט הישראלי‪ ,‬אלא רק ממעט הכתובות שנמצאו בחפירות‬ ‫ארכיאולוגיות בשטחי ממלכת‪-‬ישראל‪ ,‬וקצת מתוך המקרא‪.‬‬ ‫להלן מספר דוגמאות‪:‬‬ ‫א) מתוך השוואתם של " חרסי שומרון " מישראל עם " חרסי לכיש " מיהודה‪ ,‬ניתן ללמוד שבישראלית‬ ‫הכתיב למילה " יָיִן"  היא " יֵּן" ‪ .‬היו"ד השניה במילה "יין" ביהודית היא עיצורית‪ ,‬אך בישראלית מופיעה‬ ‫המילה ללא היו"ד העיצורית השניה‪ .‬כך גם עולה מ" לוח גזר " גם לגבי מילה נוספת במבנה דומה – " קֵּץ"  ‫בישראלית במקום " קָיִץ"  ביהודית (וראו להלן)‪.‬‬...

מפורסמת "הצהרת כורש" בה כורש מלך פרס התיר לגולי יהודה לחזור לארצם לבנות את המקדש‪ .‬הימצאותה של ‫כתובת מקבילה באכדית מאפשרת לבחון את אמיתותה של הצהרה זו‪.‬‬ ‫בפתיחת ס' עזרא (א‪,‬א‪-‬ד) מופיעה הצהרת‪-‬כורש הגדול (וגם חלקית בסוף דבה"ב לו‪,‬כב‪-‬כג)‪ ,‬האומרת כך‪:‬‬ " וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר יְהֹוָה מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר יְהֹוָה אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר.  כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהֹוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה.  מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָם.  וְכָל הַנִּשְׁאָר מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר שָׁם יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה עִם הַנְּדָבָה לְבֵית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּש...