מקרא וביקורת

‫לאחר חורבן ממלכת ישראל ואף לפניה‪ ,‬היגרו וגלו רבים מהישראלים דרומה אל ממלכת יהודה‪ ,‬בחלקם הגדול‬ ‫לירושלים ששטחה גדל מאוד בימי חזקיהו‪ .‬הישראלים הביאו עמם אמונות ומסורות שונות‪ ,‬שחלקן קיבלו מקום‬ ‫ביצירת המקרא‪ .‬המקרא אמנם הוא חיבור יהודאי‪ ,‬אבל לא יכלו להתעלם מקולות דומיננטיים אחרים של‬ ‫הישראלים לשעבר‪.‬‬ ‫דוגמה מעניינת בהקשר זה‪ ,‬קשור לפולחן הישראלי בבית‪-‬אל‪.‬‬ ‫אנו מוצאים בירמיהו הקבלה בין האל הידוע של מואב "כמוש" לבין אל ישראלי לא‪-‬ידוע לכאורה בשם "בית‪-‬אל"‪.‬‬ ‫נאמר " וּבֹשׁ מוֹאָב מִ כְּמוֹשׁ כַּאֲשֶׁר בֹּשׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִ בֵּית אֵל מִבְטֶחָם"  (ירמ' מח‪,‬יג)‪" .‬כמוש" הוא שם של אל‪ ,‬לא‬ ‫של מקום‪ ,‬וכך גם "בית אל" במקרה זה הוא שם של אל‪ ,‬בו שמו ישראל את "מבטחם"‪.‬‬ ‫ירמיהו למעשה מספר לנו בעקיפין‪ ,‬שבממלכת ישראל האל הראשי או אחד הראשיים שבאליהם‪ ,‬נקרא בשם‬ "ביתאל"‪.‬‬ בדומה ישנו לכאורה אזכור נוסף לאל בשם זה‪ ,‬כבר בדברי הנביא הושע הישראלי: " כָּכָה עָשָׂה1 לָכֶם בֵּית אֵל מִפ...

כמה מלאכים באו לבקר את אברהם באהלו? שניים או שלושה? האם אחד מהשלושה היה אלהים?‬ ‫בתחילת הסיפור נאמר " וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם.  וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה"  (בר' יח‪,‬א‪-‬ב)‪.‬‬ ‫ואילו בסוף הסיפור‪ ,‬במעבר להליכת המלאכים לסדום נאמר " וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט ישֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה"  (שם יט‪,‬א)‪.‬‬ ‫אל אברהם באו ‪ 3‬מלאכים‪ ,‬ואילו ממנו לסדום הלכו רק ‪ 2‬מלאכים‪ .‬לאן נעלם השלישי?‬ ‫טען לי ידידי שלמעשה‪ ,‬אם נעיין היטב בסיפור‪ ,‬נבחין שהדמות השלישית בשלושת האנשים שבאו אל אברהם‪ ,‬הוא‬ ‫אלהים בכבודו ובעצמו‪.‬‬ ‫מיד כשבאו שלושת האנשים אל אברהם אומר להם אברהם כך: " וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ .  יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵ...

 ‫בפוסט אציג את התפישה המקראית לפיה לאחר האכילה מעץ הדעת‪ ,‬המוות הוא המבדיל העיקרי בין אל לאדם‪.‬‬ ‫בפרשת חטא עץ‪-‬הדעת נאמר " וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל.  וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן .  וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן .  כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע "  (בר' ג‪,‬ב‪-‬ה)‪.‬‬ ‫מקטע זה עולה לכאורה שההבדל בין אלהים לאדם‪ ,‬מתבטא בשני דברים‪ :‬א'‪ ,‬ידיעת טוב ורע‪ .‬ב'‪ ,‬מוות‪.‬‬ ‫הדבר ברור יותר מקטע בהמשך הפרשה: " וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם "  (בר' ג‪,‬כב)‪.‬‬ ‫כאן מודגש יותר החשש של האלהים שלאחר שהבידול הראשון "ידיעת טוב ורע" התבטל‪ ,‬יבטל האדם את הבידול ‫השני ה"מוות" ע...