מקרא וביקורת

ישנה לכאורה סתירה אילו קרבנות מקריבים ביום הכיפורים‪:‬‬ ‫בטקס הכיפורים נאמר " בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה [...]  וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה.  וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ"  (ויק' טז‪,‬ג‪-‬ה)‪.‬‬ ‫לעומת זאת בפרשת קרבנות המועדים נאמר " וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה לַיהוָֹה רֵיחַ נִיחֹחַ פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם.  וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד.  עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים.  שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם"  (במ' כט‪,‬ח‪-‬יא)‪.‬‬ ‫בטקס הכיפורים הפר לחטאת והאיל לעולה הינם קרבנות פרטיים של הכהן‪ ,‬ואינם קשורים לענייננו‪ .‬אבל הקרבנות‬ ‫הציבורי...

‫פוסט זה עוסק בחריגותו של "מזבח הזהב" מכלל כלי המשכן‪ ,‬ובמסקנה הנובעת מתוך התהיות בענין לכך ש"מזבח‬ ‫הזהב" הינו התפתחות מאוחרת באסכולה הכוהנית ותוספת מאוחרת בטקסט המקראי‪.‬‬ ‫בפרשיות הציווי על הקמת המשכן וכליו סדר הדברים הם כדלהלן‪:‬‬ ‫‪ .1‬כלי המשכן‪ :‬ארון העדות‪ ,‬שולחן‪ ,‬מנורה (שמ' כה)‪.‬‬ ‫‪ .2‬מבנה המשכן‪ :‬יריעות‪ ,‬קרשים‪ ,‬פרוכת (שמ' כו)‪.‬‬ ‫‪ .3‬המזבח (החיצוני)‪ ,‬חצר המשכן‪ ,‬שמן זית למאור (שמ' כז)‪.‬‬ ‫‪ .4‬בגדי הכהונה‪ :‬אפוד‪ ,‬חושן‪ ,‬מעיל‪ ,‬ציץ‪ ,‬כתונת‪ ,‬מכנסים (שמ' כח)‪.‬‬ ‫‪ .5‬ציווי על שבעת ימי המילואים‪ ,‬על הקרבנות שבהם וכו’‪ ,‬עולת התמיד (שמ' כט)‪.‬‬ ‫‪ .6‬ מזבח הזהב ‪ ,‬תרומת מחצית השקל‪ ,‬כיור‪ ,‬שמן המשחה‪ ,‬קטורת (שמ' ל)‪.‬‬ ‫מיקום איזכור ציווי הקמת מזבח הזהב בולט בחריגותו‪ ,1‬בעוד מזבח הנחושת מובן שאינו נזכר בין הכלים‪ ,‬בהיותו‬ ‫עומד בחצר המשכן ולא בתוך המשכן עצמו‪ ,‬מזבח הזהב הלא עומד בתוך המשכן יחד עם שאר כלי המשכן‪ ,‬מדוע‬ ‫איפוא אינו נזכר עמהם?‬ ‫בציווי על הכלים יש לכל כלי תיאור קצר של מטרתו‪ .‬בפרשת השול...

  בפרשת פרה אדומה נאמר "הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים: הוּא יִתְחַטָּא בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא יִטְהָר: כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְהוָה טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ" (במ' יט,יא-יג). בקטע זה מובעת האיסור להשאר טמא. לאדם הנטמא ישנו תהליך ברור ומסודר של היטהרות, וכמו במקרה זה – אדם הנטמא למת נטמא מיד ל-7 ימים. ביום ה-3 לטומאתו עליו להתחטא במי אפר הפרה האדומה, וכן ביום ה-7 והאחרון לטומאתו. מודגש עוד בקטע, שאם האדם אינו מתחטא, טומאתו לא עוברת לאחר שבעת ימי הטומאה. ועוד יותר מזה מודגש שמי שאינו מתחטא נענש בעונש הכרת, מכיון שנשאר בטומאתו. ברצוני להתמקד דווקא בנקודה אחרת בקטע המצוטט: "כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְהוָה טִמֵּא " (יג). ח...

בציווי אודות טיהור המצורע נאמר "וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב: וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת-הַצִּפּוֹר הָאֶחָת -אֶל-כְּלִי-חֶרֶשׂ עַל-מַיִם חַיִּים: אֶת-הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ וְאֶת-עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת-שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת-הָאֵזֹב וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים: וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן-הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת-הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה " (ויק' יד,ד-ז). כלומר, על הכהן לקחת שתי ציפורים, ולשחוט אחת ואת השניה לשלוח מחוץ לעיר. ראה גם " וְלָקַח לְחַטֵּא אֶת-הַבַּיִת שְׁתֵּי צִפֳּרִים וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב: וְשָׁחַט אֶת-הַצִּפֹּר הָאֶחָת אֶל-כְּלִי-חֶרֶשׂ עַל-מַיִם חַיִּים … וְשִׁלַּח אֶת-הַצִּפֹּר הַחַיָּה אֶל-מִחוּץ לָעִיר אֶל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה וְכִפֶּר עַל-הַבַּיִת וְטָהֵר" (שם,מט-נג). טקס זה מזכיר את טקס הכפרה של יוה"כ, גם שם לוקחים שני שעירים...