מקרא וביקורת

העברית של המקרא בכללו היא “עברית יהודאית” הדיאלקט שדובר בממלכת‪-‬יהודה‪ ,‬או כמו שהמקרא מכנה‬ ‫שפה זו בשם "יהודית" (מל"ב יח‪,‬כו וכח; ישע' לו‪,‬יא ויג; דהי"ב לב‪,‬יח‪ .‬וראה נח' יג‪,‬כד)‪ .‬כבר מהכינוי המקראי‬ ‫ניתן להבין שכנראה בממלכת‪-‬ישראל לא דיברו "יהודית"‪ ,‬אלא השתמשו בדיאלקט אחר של העברית (נכנה‬ ‫את הדיאלקט הישראלי כאן בשם "ישראלית")‪.‬‬ ‫למעשה אין אנחנו יודעים הרבה על הדיאלקט הישראלי‪ ,‬אלא רק ממעט הכתובות שנמצאו בחפירות‬ ‫ארכיאולוגיות בשטחי ממלכת‪-‬ישראל‪ ,‬וקצת מתוך המקרא‪.‬‬ ‫להלן מספר דוגמאות‪:‬‬ ‫א) מתוך השוואתם של " חרסי שומרון " מישראל עם " חרסי לכיש " מיהודה‪ ,‬ניתן ללמוד שבישראלית‬ ‫הכתיב למילה " יָיִן"  היא " יֵּן" ‪ .‬היו"ד השניה במילה "יין" ביהודית היא עיצורית‪ ,‬אך בישראלית מופיעה‬ ‫המילה ללא היו"ד העיצורית השניה‪ .‬כך גם עולה מ" לוח גזר " גם לגבי מילה נוספת במבנה דומה – " קֵּץ"  ‫בישראלית במקום " קָיִץ"  ביהודית (וראו להלן)‪.‬‬...