הסתירות והתפתחות היחס בתורה לעבד העברי
בפוסט זה אצביע על הסתירות שישנן בחוקי התורה ביחס לעבד העברי ,סתירות המראות התפתחות חיובית ביחס לעבדות ,או יותר נכון ,לעבד והאמה העבריים .ממצב של עבד לכל דבר המשתחרר אחרי זמן קצוב ללא זכויות עד למצב של ביטול מעשי של עבדות עברית.
האם דין האמה העבריה שווה לעבד עברי ,לענין יציאה לחירות?
בס' הברית נאמר "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לּוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ. וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי. וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם. וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים" (שמ' כא,ב-ז).
לעומת זאת בס"ד נאמר "כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ. [...] וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ. וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן" (דב' טו,יב-יז).
כאן הכותב מלכתחילה כורך את דיני העבד "העברי" יחד עם דיני האמה "העבריה" ,ומשווה את דיניהם .ואף מדגיש זאת בסיום דבריו ואומר "ואף לאמתך תעשה כן" .כלומר ,האמה משתחררת אף היא לאחר שש שנים ,ונותרת בעבדות עולם אם מסרבת להשתחרר מהעבדות.
יוצא איפוא שישנה סתירה בין ס' הברית לס' דברים האם דיני השחרור של העבד ואמה שווים או לא.
האם העבד העברי משתחרר חסר כל?
האם עבד-עברי משתחרר אחרי שש שנים או בשנת היובל?
בדיני עבד-עברי נאמר בס' הברית: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. […] וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי. וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם" (שמ' כא,ב-ו).
לפי דברים אלו ישנם שני קבצי זמן בעבדות של עבד-עברי 6 ,שנים או לעולם אם העבד אינו מוכן להשתחרר לאחר 6שנות עבדות.
בדומה נאמר גם בס"ד: "כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ. […] וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ. וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם" (דב' טו,יב-יז).
וראה ההמשך: "וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה. וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה. וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ" (שם,מד-מו).
בקטע זה מודגשת ההנגדה בין "עבד עברי" ל"עבד נכרי" .לעומת העבד-העברי המשתחרר ביובל ,ואינו "עבד-עולם", העבד-הנכרי אינו משתחרר ונחשב ל"עבד עולם" .מה שסותר כמובן את דין הרציעה שבס' הברית וס"ד ,שעבד-עברי רק אם אינו מוכן להשתחרר לאחר שש שנות עבדות נרצע ונותר עבד לעולם (ולא עד היובל).
אם כן יש לנו כאן סתירה ברורה נוספת ,בין ס' הברית וס"ד מול סה"ק .אם עבד-עברי משתחרר לאחר שש שנות עבדות בלבד, ונענש בעבדות עולם אם אינו רוצה להשתחרר .או שמלכתחילה שנות העבדות שלו נקבעות לפי השנים שנותרו עד שנת היובל, אז משתחרר מעבדותו.
[הדברים פורסמו על-ידי בפורום ביקורת המקרא בהיידפארק – ,21-22/8/2011עם עריכה ותוספת]
למעשה הסתירה היא אף מהותית יותר ,מכיון שלמעשה בהשקפת סה"ק אין דבר כזה "עבד עברי"! בין בהגדרה ובין בהתייחסות.
יוצא איפוא ,שסה"ק מבטל למעשה את המושג של "עבד עברי" כעבדות ,אלא הוא פועל לטווח שנים עד שנת היובל ,המקבל מראש את שכרו כעלות שכיר ל X-שנים ,ויכול להשתחרר מחוזה העסקתו אם נפדה בהחזרת שכרו לשנים שטרם עברו עד שנת היובל.
[הדברים פורסמו על-ידי בפורום ביקורת המקרא בהיידפארק – 9/5/2012]
למעשה ,בספר דברים עצמו ,אף שאין בו ביטול העבדות ,יש בו ביקורת על העבדות ודרישה מרומזת לביטולה האידיאלי .כך כבר בעצם האיזכור החוזר ונשנה של השחרור ממצרים "מבית עבדים" (דב' ה,ו; ו,יב; ז,ח; ח,יד; יג,ו ויא) ואיזכור הצורך לזכור את העבדות במצרים ואת הסבל שבה (שם ה,טו; ו,כא; טו,טו; טז,יב; כד,יח וכב), ממנו עולה יחס שלילי ברור לעבדות לכשעצמה.
ועוד יותר מכך במצוות השבת ,בה ס"ד נותן טעם אחר למצוות השבת (לא 'זכר למעשה בראשית') ,נאמר כך: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" (דב' ה,יג-יד).
ע"פ ס"ד ,מי שהמצווה פונה אליו הוא האדון שמצווה לתת לעבדו (גם אם אינו עברי!) מנוחה 'כמותו' ,אבל הטעם אינו סתם 'זכר ליציאת מצרים' אלא זכר לשחרור מהעבדות – "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" (שם,טו)! כלומר, שהשבת – מתן מנוחה לעבד היא אות וזכר לשחרור העבדים במצרים ,ובכך למעשה מציבה את שחרור העבד, כל עבד, כאידיאל הרצוי.
נקודה זו עולה גם מכך שהסבר זהה לזה בא גם בטעם של ס"ד לשחרור העבד העברי לאחר שש שנים: "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם" (דב' טו,טו).
נמצא כי ישנה כאן התפתחות בין המקורות ,מהמוקדם למאוחר (ספר הברית ,ספר דברים לספר הקדושה) ,ביחס לעבד העברי ואמה העבריה וביחס לעבדות העברית בכללה.
[פורסם בעבר על-ידי באתר הקודם של "מקרא וביקורת" - 15/05/2019]
תגובות
הוסף רשומת תגובה